עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' סויסה

החלטה

1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.

המדובר, בבקשה מתוקנת להארכת מועד להגשת התנגדות של שטר וכן בהתנגדות מתוקנת לביצוע שטר, לאחר שבהחלטתי מיום 13.2.2011, אפשרתי למבקש לתקן בקשותיו בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה ואלו שולמו.

בבקשותיו כעת, עותר המבקש כאמור לעיל, להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע שטר, וכן עותר לקבלת התנגדותו.

בבקשתו המתוקנת להארכת המועד, טוען המבקש, שיש לקבל בקשתו להארכת המועד, שכן מדובר בבקשה פורמאלית בלבד, שכן התקופה שבין קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל (ב – 15.7.2009) ועד למועד חידוש ההליכים (יולי 2010) היא תקופה שאין למנותה.

לטענתו, המדובר ב – 5 שיקים, מתוך סדרה של 24 שיקים, על סך של 33,000 שקלים כל אחד, אשר נמסרו לחברו של המבקש, מר מיכה פרץ (להלן: "מיכה"), על מנת שזה יוכל להציב בפני המשיבה מצג של מחזור כספי גדול. לגרסתו, בסופו של יום, הפר מיכה, את הסכמות בין הצדדים והעביר השיקים לידי המשיבה, אשר ביצעה ניכיון שיקים תמורתם, והעבירה למיכה את התמורה.

2.בבקשה להארכת המועד, טען המבקש, שעם קבלת האזהרה פנה אל מיכה וזה הבטיח, שידאג להסדיר הבעיה מול המשיבה, שכן המדובר בחובו שלו, ובין המשיבה לבין מיכה נוהל משא ומתן, וביום 12.10.2009, נחתם הסדר תשלומים בין מיכה החברה שבבעלותו, רעייתו של מיכה, המבקש והמשיבה.

לגרסתו, עם חתימת ההסכם בוטל העיקול שהוטל על חשבונותיו בבנק ומאז ועד יולי 2010, לא ננקטו נגדו כל הליכי גבייה, ובחודש יולי 2010, לאחר שככל הנראה הפסיק מיכה לשלם התשלומים עפ"י ההסדר, הוטלו הגבלות על חשבונו.

3.לפיכך טען המבקש, כי אין למנות את הימים כדלקמן:

א.הימים בין ה – 15.7.2009 עד 1.9.2009, שכן מדובר בפגרה.

ב.הימים בין ה – 1.9.2009 ועד 12.10.2009, שכן מדובר בפגרת חגי תשרי בתקופה בה נוהל משא ומתן בין הצדדים עד לחתימת ההסכם.

ג.מיום 12.10.2009 ועד ליולי 2010, המועד בו קויים ההסכם.

לטענתו, אין למנות את התקופה בה נוהל משא ומתן בין הצדדים, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות. המבקש הוסיף וטען, שהתנהלות המשיבה במסגרת במהלך המשא ומתן עד לעריכת ההסכם הייתה חסרת תום לב שכן לא היה מיוצג, ולא היה מודע לצורך במתן ארכה, להגשת התנגדות, ככל שההסכם לא ימומש או לא יבוצע.

לחילופין, טען המבקש, שככל שתדחה טענתו זו, הרי שמדובר בטעם מיוחד ובנסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת מועד, שכן הוא חקלאי פשוט חסר השכלה משפטית ולא היה מודע לכך שהמשיבה היא שהפרה את הוראות החוק, לנוכח העובדה שעסקה היסוד הינה בלתי חוקית ופסולה מעיקרה והמשיבה ניצלה את חוסר האיזון ביחסי הכוחות בין הצדדים.

כן טען המבקש, שמדובר בהזדמנות ראשונה לטעון כנגד השטרות ואף צירף פסיקה לתמיכה בטענותיו. בסופו של יום טען המבקש, כי האיחור נבע מהעובדה שמיכה התחייב בפניו שהעניין מצוי בטיפולו, ולא היה מודע לכך שעסקת היסוד פסולה בתכלית.

4.בכל הנוגע להתנגדות לגופה, טען המבקש שבנובמבר 2008, פנה אליו מיכה וביקש ממנו למסור לו סדרה של שיקים דחויים על סך של 792,000 שקלים, על מנת שיפקיד בחשבון הבנק שלו כדי שיוכל להציג מול המשיבה מצג של מחזור כספי גדול, שכן באותו זמן, שקלה זו לקנות את החברה אשר בבעלותו.

5.לטענתו, הסכים ליתן השיקים למיכה בכפוף לקיומן של שני תנאים עקרוניים, התנאי הראשון, הותרת השיקים בידי מיכה, ואילו התנאי השני היה, שמיכה יפקיד כל שיק רק לאחר פירעון השיק, שמסר המבקש, לידי מיכה.

משכך מסר למיכה 24 שיקים על סך של 33,000 שקלים כל אחד, שמועדם פירעונם החל מיום 31.12.2008 ועד ליום 31.11.2010. בתמורה מסר לו מיכה 24 שיקים של חברת מיכה פרץ – תעשייה חקלאית בע"מ, על סך של 33,000 שקלים כל אחד, שמועד פירעונם החל מיום 29.12.2008 ועד 28.11.2010.

לטענתו תקופה קצרה לאחר מתן השיקים, פנה אליו נציג המשיבה ושאל אותו באם השיקים ניתנו למיכה בתמורת להקמת חממות ולכך ענה בשלילה והבהיר, כי אלו לא ניתנו במסגרת עסקה כלשהי.

אין מחלוקת שתחילה נפרעו השיקים, אלא שבהמשך הסתבר למבקש, כי מיכה מסר השיקים לידי המשיבה אשר ניכתה אותה והעבירה תמורתם למיכה, ואף השיק השני שמסר מיכה למבקש לא כובד ומשכך ביטל המבקש את יתר השיקים.